עוגת שוקולד
מכירים איך זה שהתנסויות זניחות צובעות לנו את החיים בצבע שלא יורד בכביסה?
אצלי זה היה ככה: כשהייתי קטנה, התפקיד של סבתא לאה היה לאפות לנו את עוגות יום ההולדת כי אימא שלי נכנסה למטבח רק כדי להכין פירה ונקניקיות. עד היום אני זוכרת את העוגה בצורת הספרה חמש מכוסה בסוכריות עדשים בכל הצבעים ואת עוגת השכבות הענקית של גיל שמונה שכוסתה בקרם בשלושה צבעים. כשגדלתי קצת הבנתי שזאת תמיד הייתה אותה עוגה, רק בכסות אחרת. עוגת שוקולד אוורירית ונימוחה. עוגה כזאת שגם ילדים וגם מבוגרים אוהבים כי יש בה משהו מנחם ולא מתיימר. העוגה הנכונה במקום הנכון, עוגה שאפשר לעשות עליה מניפולציות של גודל, צורה, שכבות וקרם.
בגיל שש עשרה בקשתי מסבתא את המתכון כי רציתי להכין עוגה מפוארת לכבוד יום ההולדת של חברה טובה. דמיינתי איך אעצב אותה בצורה של חצי כדור, שכבות שכבות שביניהן מרקחת תפוזים שהכנתי מבעוד מועד ואכסה הכול בקרם לימוני. לא תדעו כמה הופתעתי שיצאה לי מהתנור פיתה חומה, יבשה ומתפוררת שאי אפשר היה לעשות אתה כלום חוץ מכדורי שוקולד, שאגב גם הם לא יצאו מי יודע מה…
לא היססתי. ירדתי למכולת, רכשתי שוב את המצרכים ומיד הכנתי אחת אחרת, משוכנעת שהתבלבלתי איפשהו בדרך. אחרי שעה וחצי, אולי קצת יותר, קבלתי בדיוק את אותה התוצאה. מאוכזבת ועייפה ירדתי למאפייה הקרובה וקניתי פס של עוגת שמרים פרג, כי זה מה שנשאר בשעת ערב מאוחרת. והלכתי לאחל לחברתי יום הולדת שמח וקצת פחות חגיגי.
זאת הייתה הפעם האחרונה ששקלתי לאפות עד שנולדו לי ילדים. אחרי כמה שנים ספרתי למכרה את הסיפור, מכרה שאופה. היא בקשה לראות את המתכון ופרצה בצחוק. "סבתא שלך עבדה עליך". מסתבר שסבתא שלי נתנה לי מתכון חלקי, היא עשתה כך עוד מספר פעמים. ואני שלא ידעתי שאפייה זה מדע מדויק לא קלטתי שחסרים בו שני מרכיבים הכרחיים…אבל הנזק כבר נעשים, הפכתי פחדנית אפייה. במשך שנים היה לי ברור שאני טובה בבישולים אבל אפייה זה ממש לא הקטע שלי. אני יכולה לג'נגל ולהמציא תבשילים לא רעים, אבל מבצקים אני מתרחקת. מה גם שלאורך השנים פיתחתי טעם סלקטיבי בכל מה שנוגע למאפים, שהפכו משהו שאוכלים במקרים מיוחדים, בקונדיטוריות משובחות. אבל אז הבת שלי בקשה עוגה בצורת ברבי…ולבקשה כזאת לא מסרבים. ידעתי שאני צריכה תיקון.
חיפשתי ברשת מקום ממנו אוכל לקחת מתכונים שבטוח מצליחים. שלא ישמיטו לי מצרכים חשובים ולא יהיו עמוסי סוכר. חקרתי כמה בלוגים, נכנסתי לכמה פורומים ואז התגלגלתי לאתר של שמרית. חשבתי: מה יותר טוב מלנסות מתכונים ממי שבאמת אופים?
וצדקתי! באתר יש המון מתכונים וניתן לראות כמה לבבות קיבל כל מתכון – דרך מעולה לוודא שהוא מתכון מוצלח. אז התחלתי עם מדור העוגות, שם תוכלו למצוא מתכוני זהב כמו: מתכון לעוגת שמרים שוקולד – בצק שמרים – מיקי שמו עם כמעט 700 אלף! חיבובים.
מאז הספקתי להתנסות בעוד מתכונים מוצלחים כמו בורקס בשר – בצק לבורקס בשר שתמיד מציל אותי כשצריך אורחת ערב משמחת ומנחמת (יש לי תמיד במקרר בצק מוכן של שמרית..) או מתכון לחלה מתוקה – חלה לשבת שאני מביאה כשאנו מוזמנים להתארח לארוחות שבת או חג ותמיד מקבלת מחמאות או מתכון ללחם ביתי קראנצ'י מעולה לכריכים לבית הספר. אז אני עדיין לא אופה מדופלמת אבל הודות למתכונים של שמרית אני כבר לא מפחדת.