נכנסת למכונת הזמן שלי,

מכוונת שנה וחצי אחורה

6:45,

לוחצת על הכפתור הירוק…..

…התעוררתי עוד לפני שהשעון מזמזם. כרגיל.

קמתי

התלבשתי

הדלקתי את הקומקום

שמתי שתי פרוסות לחם שיפון עבודת יד במצנם

הוצאתי גבינת עיזים משובחת מהמקרר, שתתחמם.

בינתיים שוטפת כלים,

מכינה ארוחת עשר לאלה, לי ולאורי.

4 כריכים ארוזים היטב.

מספיקה גם לנקות את הכיריים.

המים רותחים,

מכינה לי קפה של אמיצים:

כפית צ’יקו, טיפת סטיוויה, מים רותחים וחלב סויה.

תחליפים.

ככה זה כשנמנעים.

הלחם קופץ.

גם אני.

מורחת גבינה.

אוכלת בעמידה ליד הכיור.

בשמחה לוחצת על הכפתור הכתום,

חוזרת להווה.

הבוקר נראה אחרת:

קמה,

מכניסה לשייקר הירוק והאלגנטי

100 מילילטר מים מינרלים

ו 150 מיליליטר חלב סויה שלא הונדס גנטית

מוסיפה כפית מדידה של אבקת קומפליט שוקו

ואת התוכן של 2 כמוסות ג’וס פלאס ירקות

2 כמוסות פירות

ו 2 כמוסות פירות יער

מנערת קלות, מניחה בצד ל 5 דקות

יוצאת החוצה לנשום אוויר אנגלי מתוק,

כולם עוד ישנים.

נראה שעשינו החלטה נכונה לצאת להרפתקה המשפחתית הגדולה.

שותה את השייק בנחת ליד הנחל.

יודעת שהבוקר שלי מסודר,

שוב תודה לך ענת קידר!

*** תובנה חשובה!

אבא שלי תמיד אמר שהארוחה הכי חשובה היא ארוחת הבוקר.

הוא לימד אותי לפתוח את היוםעם חביתה, ירקות חתוכים, לחפ עם גבינה וכוס משקה גדולה.

ככה עשיתי למעלה מ 40 שנה.

אחרי שנה עם קומפליט אני יכולה לדווח בפה מלא (בשייק טעים…):

לי זה לא מתאים.

כשהתחלתי את הבוקר (6:30-7:00) בדרך הזאת

ויצאתי לעמל יומי,

בשעה 10:00 כבר הייתי רעבה שוב

ואז לעסתי עוד כריך או מאפה שקניתי על הדרך

ובשעה 13:00 שוב גוועתי ברעב

שהושבע על ידי פחמימה ומשהוא לידה.

בשנה האחרונה,

כשהשייק הטעים והמשביע של קומפליט פותח לי את היום:

בערך 250 קלוריות של מזון על המכיל כמות של מינרלים ופיטוניוריאנטים

שלא מתקבלת משום כריך הכי טעים שיהיה,

אני שבעה והמוח שלי מרוצה עד לשעה 12:30.

אין לי צורך בנישנושי ביניים

והדבר המדהים ביותר הוא

שמוצרי חיטה יצאו לגמרי מהתפריט שלי.