בילוי עם חברה בפרדס חנה – כרכור
הרבה זמן לא לקחתי יום חופש. לא שאין לי צורך, אני פשוט מאלה שנוח להם לשקוע בעבודה, להיסחף ממשימה למשימה, לגלות פתאום שהשעה כבר שש בערב ולתהות לאן נעלם היום. אבל לפעמים החיים מזמנים הזדמנות שקשה לסרב לה. וכך מצאתי את עצמי ביום בילוי בפרדס חנה – כרכור, עם חברה טובה, בלי ילדים, בלי סידורים ובלי שום מחויבות להספיק משהו חשוב.
אני מכירה את האזור היטב. גרתי בו כמה שנים, כך שהפעם זכיתי להיות על תקן מורת הדרך המקומית. התוכנית הייתה פשוטה למדי: לדגום כמה שיותר חנויות יד שנייה, לשוטט, להסתכל על דברים יפים ולאכול משהו טעים. לא בהכרח בסדר הזה.
יצאנו לדרך, והאמת? היה יום משובח.
בוקר טוב עם גבריאלה ורות
את הבוקר פתחנו בסלט בגבריאלה ורות, בית קפה ותיק שמצליח ללכוד משהו מהאופי הפרדסחני שכל כך קל להתגעגע אליו. השילוב הזה של פשטות, יצירתיות, אנשים שמביאים את עצמם ואת מה שהם אוהבים, ואווירה לא מתאמצת. בגבריאלה ורות הרגשנו בדיוק את זה. פתיחה נעימה ומחבקת ליום שהולך להיות עמוס בחוויות, ובעיקר הזדמנות לשבת, לדבר ולהיכנס לאט לאווירת החופש. אני אכלתי סלט אילאיל ושותפתי סלט פטה. הסלטים היו טעימים, רעננים ומשביעים גם בלי לחם.
אולי נעבוד במוסד?
ממש מעבר לפינה ובמרחק פסיעות ספורות, נמצא המוסד, מקום ששווה לשטוף בו את העיניים בקצת יופי בהמוסד. כבר השם מסקרן, אבל המקום עצמו בהחלט מצדיק ביקור. מדובר בחנות גלריה, קפה וסטודיואים, שמפגישה בין אמנות, עיצוב, יצירה ואנשים.
בדיוק מסוג המקומות שאני אוהבת להיכנס אליהם גם בלי לדעת בדיוק מה אני מחפשת. יש בהם משהו שמאפשר להאט לרגע, להתבונן בפריטים, להתרשם מעבודות של יוצרים, לגלות רעיונות שלא חשבתי עליהם קודם ופשוט ליהנות מהאסתטיקה. המוסד הוא לא עוד חנות שבה נכנסים, בוחרים מוצר ויוצאים. יש כאן עולם קטן של יצירה ועיצוב, עם כמה חללים ואפשרויות להציץ פנימה. הפעם הסתפקנו בשיטוט ובהתרשמות, אבל בהחלט יש סיבה לחזור ולגלות עוד.
רק שנייה
אני מודה שיש לי חולשה לחנויות יד שנייה, אז פסענו אט אל פולה בוטיק יד שנייה, היה נעים לצעוד לאורך הוואדי. מצד אחד, אני אוהבת את הרעיון של בגדים שמקבלים הזדמנות נוספת, מצד שני, אני נהנית מהאפשרות למצוא פריט שאין סיכוי שאפגוש על עוד חמש נשים באותו אירוע. פולה היא חנות יד שנייה נעימה. הבגדים יפים ומסודרים היטב, החלל מרווח ולא צפוף, כך שאפשר באמת לראות מה יש ולא להרגיש כאילו יצאת למסע ארכיאולוגי בין הררי טקסטיל. יש מגוון של מחירים, ובנוסף סטנד ייעודי לבגדי וינטג', שתמיד שווה להתעכב לידו. אני אוהבת את ההפרדה הזאת, כי לפעמים דווקא פריט עם קצת היסטוריה, גזרה אחרת או אופי פחות עכשווי הוא זה שגונב את ההצגה.
בקיצור, חנות שכיף להיכנס אליה, גם אם לא הגעת עם רשימת קניות.
הפתעה משמחת על הדרך
בדרך חזרה למכונית החלטנו לעצור גם בביגודית ויצ"ו פרדס חנה, אני מכירה לא מעט ביגודיות, ויש לי ציפיות די ברורות ממקומות כאלה. מצד אחד, אני מוכנה לחטט, לחפש ולנבור כדי למצוא מציאות. מצד שני, יש גבול לכמות האבק, הצפיפות והריח המעופש שאני מוכנה לספוג בשביל חולצה טובה. אבל! הביגודית הזאת היא אחת המשמחות שביקרתי בהן.
החלל מרווח, מואר, נקי ומסודר. הבגדים מוצגים בצורה שמאפשרת להסתובב בנחת, לראות, למשש, לבדוק ולמדוד. אין את אותה תחושה מוכרת של מחסן בגדים שהצטברו בו חיים שלמים, אלא מקום נעים ומזמין שאפשר בהחלט לבלות בו זמן. אם כל זה לא מספיק, יצאתי משם עם שתי חולצות תכלכלות שוות במיוחד, המחיר הכולל? 30 שקלים!
שלושים. שקלים.
אני לא יודעת מה אתכן, אבל מבחינתי זאת בדיוק אחת הסיבות שבגללן אני אוהבת יד שנייה. לא רק המחיר, אלא גם תחושת המציאה. הידיעה שמצאתי משהו יפה, שמתאים לי, ושלא הייתי צריכה להוציא עליו סכום שיגרום לי לחשוב פעמיים. ביגודית פרדס חנה בהחלט נכנסת לרשימת המקומות ששווה לחזור אליהם.
רוצה להרגיש קצת אורופה?
לפני שהמשכנו לתחנה הבאה עשינו סיבוב קצר בחצר השוק. יש משהו עם ניחוח של חו"ל במתחמים מהסוג הזה. הרעיון של יצירת מקום מפגש שמרכז עסקים, אוכל, יצירה ופעילות מקומית הוא רעיון שאני מאוד אוהבת. הוא מאפשר לעסקים קטנים להתקיים זה לצד זה, מזמין אנשים להגיע לא רק בשביל קנייה מסוימת אלא כדי לשהות, להסתובב ולגלות.
עשינו סיבוב מהיר כדי להתרשם מהפרויקט ומהכיוון שלו, וכמובן שלא ויתרנו על נבירה קצרה בחנות יד שנייה שבמתחם. כי אם כבר הגענו, איך אפשר לא להיכנס?
מתחם הידית: מפגשים, יצירה ועוד קצת שופינג
מכאן המשכנו בנסיעה למתחם הידית, אחד המקומות שממחישים בעיניי את האופי היצירתי והעצמאי של פרדס חנה–כרכור. התחנה הראשונה שלנו הייתה ביקור אצל רינת, היוצרת והבעלים של שוקדת. רינת היא מכרה ותיקה, הילדים שלנו למדו יחד בבית הספר היסודי, כך שהמפגש היה גם הזדמנות להתעדכן, להעלות זיכרונות ולראות מה כל אחת עושה היום. שוקדת היא הגשמת החלום של שירה, מעצבת ויוצרת, המתמחה במפות שולחן מעוצבות ובמוצרים משלימים. יש כאן עולם שלם של בדים, צבעים, דוגמאות ופתרונות לשולחן מעוצב, כזה שגורם לחשוב מחדש על אחד הפריטים הכי יומיומיים בבית. אני אוהבת במיוחד את העובדה שמדובר בעסק יצירתי עם אג'נדה חברתית, שתורם ומקדם יוזמות קהילתיות. אגב, אם אתן צריכות עטיפות בד למחברות אנתרופוסופיות, זה המקום בשבילכן! כיף לפגוש אנשים שמכירים מהעבר ולגלות את הדרך שבה התפתחו, יצרו ובנו לעצמם משהו משלהם.
משם המשכנו להצצה בגוד וויטץ', מקום שקשה להישאר אדישים אליו. אם יש לכן חיבה לעולמות של קריסטלים, קטורות, קלפים, תכשיטים, צמחי מרפא, טקסים קטנים וכל מה שמתחבר לקסם, לאינטואיציה ולרוח, זה בהחלט מקום שכדאי להכיר. גוד וויטץ' מציעה עולם תוכן ומוצרים רחב, שמחולק למרחבים שונים: עולם הקריסטלים, עולם האלה, עולם הפיות, מרחב הקטורות והשרפים ועוד. גם אם אתן לא ממש מכשפות במשרה מלאה, יש כאן לא מעט דברים מעניינים להסתכל עליהם, לגלות ואולי גם לקחת הביתה. זה מסוג המקומות שמזכירים לנו כמה אנשים שונים, תחומי עניין מגוונים ודרכי חיים אחרות יכולים להתקיים זה לצד זה.
ל'רוש יד שנייה: הרבה מה לראות
את הסיבוב במתחם הידית חתמנו בל'רוש יד שנייה. כאן מדובר במבחר גדול של בגדים, עם סידור נעים ומוקפד וחלל מאוורר שמאפשר לעבור בין הפריטים בנוחות. אני תמיד מעריכה חנות יד שנייה שבה אפשר לראות את הבגדים, להבחין בגזרות ובצבעים ולא להרגיש שכל ביקור הוא מבחן סבלנות. יש כאן לא מעט מה לדגום, ומי שאוהבת לחפש פריטים מיוחדים בהחלט יכולה למצוא את עצמה מבלה במקום לא מעט זמן. קחו בחשבון שמדובר בפריטים ייחודיים והמחירים (בעיקר בהשוואה לביגודית…), גבוהים יותר. כמובן, זה עניין של נקודת מבט ושל מה שמחפשים, אבל כשמדובר ביד שנייה אני עדיין מצפה למצוא איזון בין איכות הפריטים, חוויית הקנייה והמחיר. בכל זאת, שווה להיכנס ולהתרשם.
המחתרת התאילנדית: כי בסוף צריך גם לאכול
בשלב הזה כבר לא הייתה ברירה. הבטן קרקרה, האנרגיות של השופינג התחילו להתחלף בצורך דחוף במשהו לאכול, והגיע הזמן לארוחת צהריים. בחרנו לאכול במחתרת התאילנדית וכמו תמיד, הבחירה התבררה כמוצלחת. האוכל טעים, האווירה נעימה והשירות טוב. שלושת המרכיבים שאני צריכה כדי לסיים יום כזה בתחושה טובה. אחרי שעות של שיטוט, התבוננות, מדידות, מפגשים וכניסות ויציאות מחנויות, היה נעים פשוט לשבת, לאכול בנחת וליהנות מחברה טובה ואוויר קריר ונפלא. לא תמיד צריך ארוחה עם סיפור מורכב או חוויה קולינרית יוצאת דופן. לפעמים פשוט טעים, נעים ומקבלים שירות טוב. וזה לגמרי מספיק.
אז מה היה לנו?
יום חופש אחד. חברה טובה. פרדס חנה – כרכור אחת (או שזה שתיים?). כמה חנויות יד שנייה, מפגש עם מכרה ותיקה, קצת אמנות, קצת קסם, מציאות משמחות, אוכל טוב והרבה זמן איכות. אני מודה שלא הספקנו את כל מה שיש לאזור להציע. למעשה, בפרדס חנה–כרכור אפשר בקלות לבנות עוד כמה ימי שיטוט כאלה, וכל פעם לגלות משהו אחר. יש בה שילוב שקשה למצוא במקומות אחרים: עסקים קטנים, יוזמות עצמאיות, יצירה מקומית, אנשים מעניינים ואווירה שמאפשרת פשוט להיות.
והכי חשוב? נזכרתי שלא חייבים לחכות לחופשה גדולה, לטיסה או לאירוע מיוחד כדי לצאת מהשגרה. לפעמים כל מה שצריך הוא יום אחד פנוי, חברה טובה, קצת סקרנות ונכונות להיכנס לחנות גם אם לא באמת צריכים כלום. אה, וכן. שתי חולצות ב-30 שקלים. מבחינתי, זאת הייתה סגירה מצוינת ליום מהנה במיוחד.