משהו טעים

זה הכל בראש שלי

(זה מה שאני אומרת לעצמי כבר כמה שעות).

אבל יש רגעים בהם אני מרגישה

שהמלחמה הפנימית חזקה ממני.

לשמחתי,

ברגע זה יש לי ספר מרתק מספיק,

אז אני מוגנת.

המלחמה היא על הבית.

הפרטי שלי.

הבשר שמקיף אותי ושואף להיות יותר בריא.

אבל כשזה תוקף

(וזה קורה לפחות פעם בשבוע) –

וואו,

זה חזק.

משהו טעים.

אני פשוט חייבת משהו טעים.

ועד שלא אקבל אותו, לא יהיה לי שקט.

והטעים שלי?

הוא לא מתוק,

אבל מזיק באותה מידה.

מה בא לי?

אז מה ישקיט בי את הצורך?

טוסט

לחם מטוגן עם אבוקדו

צלחת צ’יפס עם מיונז מטובל

בורקס

(פתאום שמתי לב שהרשימה קצת הצטמצמה

פסטה בשמנת כבר לא מופיעה)

פתות. אחחחחח. פתות.

ים של דים סאם (מאודה, מאודה).

מה יש בדברים האלה שישר מרגיעים לי את הנשמה?

מזל.

גם אם אני רוצה, אין לי מהם בבית.

ושוב המלחמה היא בראש.

להביא את השקט

בלי להאביס את הבטן.

הולכת להכין לי כוס קומפליט.

נראה אם יצליח לי.